<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער שלישי</h1>
<h2>דף קז:</h2>
צורר אדם בשר וגבנה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה ואם נגעו זה בזה אעפ"י שהוא צונן בצונן צריך הדחה. יש מן הגדולים שכתב לא אמרו (שיהיו) [שלא יהיו] נוגעין זה בזה אלא בבשר מבושל שאין מחוסר אלא אכילה שמא יאכל מהם בלא הדחה, אבל בשר חי אעפ"י שנוגעין זה בזה מותר שודאי לא יאכלנו בלא הדחה, וכן כשהגבנה אינה עומדת לאכילה כמו גבנת הגוים. ויש מי שאמר אפילו בבשר חי אסור שמא לא ידיחנו יפה, וכן נראה.
<h2>דף קיא:</h2>
קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותם הדגים מותר לאכלם בכותח, לר"ם. ויש מי שאוסר דבר זה, ור"ש כתב דגים שעלו מן הצלי כשהן רותחים ונתנם לתוך הקערה שאכלו בה בשר מותר לאכלם בכותח, וביאור הר"ם נראה לנו עקר, והאוסר זה דעתו שאם נתבשל בקערה ודאי אסור לא יהא הבשול קל לקחת מטעם הבשר שבקדירה מחריפות הצנון שחתכוהו בסכין כמו שיתבאר שאסור, ויראה לי כי טעם (התם) [התר] דגים שנתבשלו בקערה שאכלו בה בשר הוא מפני שאין בו אלא חשש טעם לבד לא מפני איסור הבשר, לפיכך מותר מפני שהוא נותן טעם בר נותן טעם, שהקדירה לקחה טעם מן הבשר והדגים מן הקדירה, אבל אסור צנון שחתכו בסכין הוא מפני השמנונית הדבק בסכין, וכן הדין אם היה בקערה שומן נדבק אם היה כדי לתת טעם בדגים אסור לאכלו בכותח מפני עקר האיסור שבו, וכן כתב הר' שלמה וזה לשונו דגים שנתבשלו בקדירה שנתבשל בה בשר אם הודחה הקדירה יפה יפה קודם שיבשל בה דגים עד שלא ישאר על פני הקדירה כלום מממש הבשר הרי אלו מותרין לאכלן בחלב, לפי שאין כאן אלא נותן טעם בר נותן טעם של בשר בתוך הדגים, שהבשר נותן טעם בקדירה והקדירה בדגים ועדיין לא נתערבו הבשר והחלב ולפיכך אין ראוי לחול עליו שם אסור בשר בחלב, לא הדיח הקדירה יפה קודם שבשל בה הדגים אם יש בממש שעל פני הקדירה יותר מאחד מששים בדגים אסור לאכלן בכותח, ע"כ. מפסק זה וביאורו הוכיחו קצת מן הגדולים שקערה חולבת וקערה של בשר שהדיחן במים רותחין מותרות כל אחת ואחת לתשמישן הראשון, שאין כאן אלא נותן טעם בר טעם, וכפי הדרך שביאר הר' שלמה שלא יהיה בו שומן דבק.
סכין שחתך בה בשר צלי וחזר וחתך בה צנון וכיוצא בו מדברים החריפים אסור לאכלן בכותח אבל אם חתך בה קישות או אבטיח גורר מקום החתך ואוכל השאר בחלב, לר"ם. יש מי שכתב אם חתך בה צנון ודברים חריפים קולף קליפה עבה והוא הנקרא נטילת מקום והשאר מותר לאכול בכותח, והר' שלמה כתב שהכל אסור, וראיה לדבר קורט של חלתית שאסרוהו מפני שמחתכין אותו בסכין של גוים, וכן נראה דעת מי שכתב אסור בסתם. יש מן הגדולים שכתב צנון זה שחתכו בסכין מטעימין אותו לנכרי ואם אין בו טעם בשר מותר לאכלו בכותח, וכן דעת הר' שלמה. והר"ם כתב אסור בסתם כמו שמבואר מלשונו, ויראה לי שדעתו שלא יועילו טעימה בצנון כי מפני חריפותו לא יורגש בו טעם השמנינות שלקח מן הסכין, וכשאוכל אותו בכותח מתערב טעם הבשר שבצנון עם הכותח, ומה שאמר בהלכה שאיפשר להטעימו נאמר על צונן, וכן נסחת הרי"ף ועל צנון שחתכו בסכין אמרו בסתם אסור לאכלו בכותח.
<h2>דף קיב.</h2>
סילקא הוא כצנון, ואם חתך סילקא בסכין שחתכו בו בשר אסור לאכלה בכותח, חתך בו לפתות דינו כקישות, ויש מי שאמר שלפתות אין צריך גרידה כלל, והר' שלמה כתב הלפתות מדיח אבל הקישות והדלועין והאבטיחים גרידתן במקום הדחתן, אלא שאי אפשר להדיחן מפני שהם (רבים) [רכים] ואם ידיחם כל שכן יבלע בהם השמנינות ודבר של טעם הוא זה. חתך הסילקא עם הלפתות הלפת ממתקו ואינו בולע ואין צריך אלא גרידה או הדחה.
אין מניחין כד של מלח בצד כד של כמך מפני שהוא שואב ממנו ונמצא מבשל הבשר במלח זה שיש בו טעם החלב, אבל מניח כד של חומץ בצד כד של כמך שאין החומץ שואב ממנו לר"ם. יש מי שכתב אין חוששין בדבר זה שמלח אינו (אוסר) [שואב], ומה שנאמר בהלכה בדבר זה ביאר הר"ש אין מניחין כד של מלח סמוך לכד של כותח או כד של כותח על כד של מלח שמא יפול מן הכותח לתוך המלח וימלח בו בשר, אבל כד של חומץ סמוך לכד של כותח או כד של כותח עליו מותר, שאפילו יפול מן הכותח לתוך [החומץ] ויתן מאותו חומץ לתבשיל של בשר אינו אוסרו, ויש מי שכתב שאין חוששין לנפילה ומותר, ויש מי שכתב אין מניחין כד של מלח שמלח באותו מלח בשר על הכותח מפני שהמלח נבלע משומן הבשר וחוששין שמא יפול בכותח ויאסור אותו, אבל כד של חומץ שחלטו בו בשר מותר להניחו על כד הכותח ואין חוששין שמא יפול מן החומץ לתוך הכותח, שאפילו יפול אינו אוסר שאין שמנינות הבשר בחומץ, פסק הר"ם הוא היותר נראה, מכל מקום ראוי לחוש לביאור שלישי שכתבנו, אבל ביאור ר"ש דחו אותו רבים מהגדולים. ויש מי שביאר חומץ הנאמר בדבר זה שמותר להניח כד המלח על החומץ של גוים ואין חוששין שמא ישאוב המלח מן החומץ, וכן כתב הר' שלמה.
מליח שאינו נאכל מחמת מלחו הרי הוא כרותח, ואם נאכל כמו שהוא חי כמו הכותח אינו כרותח, לר"ם. כתב הראב"ד מה שאמרו כל שאינו נאכל מחמת מלחו שאינו נאכל בעינו אלא על ידי לפתן, וכן נראה דעת הר"ם. עוף שחוט שנפל לחלב או לכותח שיש בו חלב אם חי הוא מדיחו ומותר, ואם צלי קולפו, ואם היו בו פלחים פלחים או שהיה מתובל בתבלין ונפל לחלב או לכותח הרי זה אסור, לר"ם. יש מי שאמר לא אמרו זה אלא בצלי חם אבל בצלי צונן מותר בלא קליפה, ומדברי הר"ם [משמע] אפילו בצלי צונן, וכן כתב הראב"ד מפני שהוא רך ונוח לבלוע, וזה עקר. יש מי שכתב כשיש בו פלחים או מתובל בתבלין שאמרו אסור, בד"א כשהוא חם, אבל אם הוא צונן אעפ"י [שיש] לו בקעים או מתובל בתבלין די לו בקליפה, וכן כתב הר' שלמה, ומדברי הר"ם נראה אפילו צונן, וכן נראה דעת הראב"ד, וזה נראה לי עקר כי כשיש לו בקעים נכנס החלב בכולו אעפ"י שהוא צונן ובזה לא יועיל קליפה, וכן כשהוא מתובל בתבלין חדוד התבלין נוקב ומבליע החלב בעוף, ואינו דומה לחם בתוך צונן שתחתון גובר ודי בקליפה, שדבר זה אסור מפני שנבלע בתוכו מחמת הבקעים וחדוד התבלין, מכל מקום נראה לי שאין בו איסור תורה שלא אסרה תורה אלא דרך בשול.
